מה ההבדל בין משחק שחמט לדמקה? אל תמשיכו לקרוא!
חשבו על זה רגע – מהו ההבדל העיקרי בין השניים?
התשובות הנפוצות שאני לרוב שומעת נחלקות לשתיים: "שחמט זה משחק קשה יותר מדמקה"; והשנייה: "בשחמט נדרשת יותר אסטרטגיה".
ואומנם, שתי התשובות הללו נכונות לגמרי, אבל הן לא מזקקות את תמצית ההבדל ביניהם, ולא מסבירות מדוע שחמט קשה יותר ואסטרטגי יותר.
ההבדל המרכזי בין המשחקים הוא, שבדמקה כל הכלים נעים באותה צורה, למעט שינוי קל בכיוונים ולמעט הבדל מזערי באורך התנועה של המלך; ואילו בשחמט כל כלי נע בצורה שונה לגמרי. למעשה, מלבד גילוף דמויות המשחק ושמותיהן, התנועה היא זו שלמעשה מאפיינת אותם על לוח המשחק.
זו הסיבה שאנשים נוהגים לומר ששחמט הוא משחק אסטרטגי, כי כל תנועה על לוח המשחק דורשת להשקיע מחשבה בשקלול רחב של נתונים. יש לחשוב על המטרה, אופי התנועה של החייל על הלוח, אופי התנועה של החיילים בסביבתו בשלב הזה וגם בשלב הבא; וכן הלאה.
עקרונות ניהול בחברה שמבוססים על כללי לוח המשחק
אנשים שמעוניינים להצטיין בשחמט, צריכים ללמוד את יכולותיו של כלי המשחק כבסיס; ובהמשך לכך לצבור ידע וניסיון בבניית מהלכים ייחודיים שמשקללים את סך יתרונות הכלים על הלוח. מצטייני שחמט, לא נותנים ליד המקרה להוביל את מהלכיהם בלוח. אלא מחדדים עוד ועוד את הראייה המרחבית למתרחש על הלוח, את היכולת לתכנן את הצעד הבא, ולהפיק את תגובת השרשרת מכל אחד מהצעדים שינקטו, כולל תרחישים בלתי צפויים.
ההתנהלות הזו מתקיימת גם במשחק הניהול. כאשר מנהלים ממוצעים יעדיפו לשחק על לוח הדמקה. גישה שמצטיינת בתנועה לינארית על פני זירת הניהול, אינה דורשת שקלול מידע ונתונים על מצבת כוח האדם ועל סביבת העבודה. הם מניחים שהגורם שמניע את כלל העובדים הוא זהה, וסבורים שלכל העובדים יש את אותן יכולות; ומכאן שכל העובדים צריכים לפעול יחד בדיוק באותה צורה על מנת לכבוש את יעדי הארגון.
אבל! מנהלים מצוינים יעדיפו לשחק שחמט. הם לומדים היטב את יכולותיו וכישרונותיו הייחודיים של כל אחד מהעובדים, מעמיקים בניסיון להבין מהו מניע המוטיבציה של כל אחד ואחת מהם; וכיצד ניתן לעזור לכל עובד ועובדת למקסם את היתרונות שהם מביאים לארגון. מכאן הם בונים מהלכים מנצחים, כדי שסך השלם יהיה גדול מחלקיו… כך מנצחים במשחק השחמט, וכך מנצחים במשחק הניהול.
לבחור בלוח הנכון
כשהייתי בתחילת דרכי מנהלת צעירה באחד מסניפי הבנק, יצרתי פרופיל של עובד/ת אידיאלי/ת על בסיס מספר תכונות הכרחיות. ביניהן הייתה רשימה ארוכה של מאפייני אישיות; כמו, אסרטיביות, כריזמה, עקשנות, ביטחון עצמי גבוה, יכולות חברתיות גבוהות וכושר ביטוי מעולה. לא חשבתי על פיזור התכונות בין העובדים, אלא חיפשתי את העובדים שיישאו את סך התכונות.
זו הייתה תפיסתי הניהולית עד שהגיעה דנה, בחורה שקטה להפליא, שהייתה רחוקה מרחק אור מנוסחת העובדת האידיאלית שהרכבתי במחשבותיי. במעמד ריאיון העבודה, שקלתי תחילה להודות לה ולעבור למועמד הבא; ולמרות זאת היה משהו בלתי מוסבר שגרם לי לשקול שוב את גישת הניהול בנוסחת הדמקה, ולהחליט לפתוח את אופקיי… כך החלה דנה לעבוד בסניף, ודרך שינוי נקודת המבט שלי, למדתי משהו חדש על ניהול בשיטת לוח השחמט.
כבר בחודשים הראשונים, התגלתה דנה, שהייתה שקטה ונחבאת אל הכלים, כמי שמצליחה ליצור אמון רב מצד לקוחות רבים, שמיד נשבו בקסמה והקשיבו להמלצותיה בצמא רב. התוצאות לא איחרו להגיע, ותרומתה "השקטה" ליעדים הרקיעה לשחקים.
הלקח הניהולי שהפקתי מהשתלשלות האירועים הזו, מלווה אותי עד היום, אין תבנית קבועה לעובד מוצלח! תפקידנו כמנהלים ליצור סביבת עבודה, שבה כל עובד יוכל להביא לידי ביטוי את ייחודיותו במקסימום האפשרי.
על בסיס שיטת שחקן השחמט נדרש מהמנהלים לערוך מפת חוזקות של העובדים, ולנוע איתם קדימה בהתאמה מדויקת למשימה ולאופיו הייחודי של כל עובד. אם עובד אחד ידוע בהנעת הצוות, אולי כדאי למנות אותו למשימה הנוכחית כמנהל אדמיניסטרטיבי של צוות הפעולה; ואם אחר ידוע כיזם בראשו, הוא יקבל את תפקיד הניהול המקצועי, וכן הלאה.
מכאן שיניתי רובד מסוים באסטרטגיית הניהול, והוא שדווקא השונות בין העובדים, מהווה קשר ישיר לסך תרומתם המשותפת לארגון, וכך נוצרת סביבת עבודה בה השלם גדול מסך חלקיו.